אריק

אריק לקח שעורי קליעה. שעורי צליפה. הוא היה בגדנ"ע וגם בצופים. הוא לא 
התלהב מרובה האוויר, ולכן חזר ל "טפו-טפו", צעצוע ילדותו. הצעצוע הזכיר לו 
כיצד נהג להכאיב לצפורים. להכאיב לילדים. הוא נהנה כל כך לראותם בסבלם. 
כשהשתפר, החל לירות בחיפושיות זבל גדולות, תוך שהן מתחפרות נואשות בקרקע, 
ורק תזוזת החול מעידה על מיקומן. הוא נהנה כל כך לדייק.
הדיוק נתן לו להרגיש שהוא בשליטה. כל יצור חי, בכל נקודה בגופו, היה פגיע 
לסיכותיו. לעתים היה מכוון לתנוך האוזן, ומחליף את הסיכה בעגיל רפואי. נערים 
מתבגרים לא הבינו מה היה להם, איך צמח זרקון באוזנם, בגבתם, בלשונם.
בכל ירייה פגע. ומכל פגיעה שמע הדים. תמיד היו תגובות. איש לא נותר אדיש. 
אנשים לא יכולים לשתוק? הם חייבים לדבר על זה? אילו רק נתנו לו להתעלל בהם 
בשקט, אף אחד לא היה מחפש אותו. אבל לא, הם חייבים להחליף אינפורמציה, 
להצליב מידע. מן הסתם, החלו לסגור עליו. לאט אבל בטוח.
אבל הם לא יודעים איך קוראים לו. הם לא יודעים שהוא מכנה את עצמו אריק. 
הזבן בחנות צורכי הכתיבה, שמוכר לו חבילות דפי A4 לבנים בשביל ה"טפו-טפו",  
חושב שהמדפסת שלו עובדת שעות נוספות. "אריק", הוא אומר לו," חבל על 
העצים. לא שמעת שעוברים היום למשרד אלקטרוני? משרד ללא נייר?". אריק 
מחייך חיוך קפוץ שיניים (הם וודאי חושבים שיש לו גשר), משלם במזומן ומסתלק.
בתחילה היה מסתתר מאחורי הוילון, בדמדומי השקיעה האדמונית, וצולף באנשים 
שטיילו על שפת הים. מטרות כהות על רקע השמיים המוארים. אחר כך הפך נועז 
יותר. הוא קנה משאבת אוויר קטנה, התאים את ה "טפו-טפו" לנרתיק הסלולרי 
שלו, ולמד לכוון מהמותן. מגע קל באזור החגורה, והוא יורה. לעולם אינו מחטיא. 
אריק החל להסתובב עם ה"טפו-טפו" שלו בקניונים, בעבודה, באוניברסיטה. בכל 
מיני מקומות, שאנשים חשבו שהם מוגנים בהם מפניו. ההפתעה הפכה אותם 
פגיעים עוד יותר. כשהיו יוצאים לטייל לעת ערב בחוף הים היו יודעים שהם 
פגיעים, ולוקחים את הסיכון בחשבון, אך כעת נתפסו בלתי מוכנים לחלוטין, ואריק 
רק השתעשע יותר. הוא הכאיב לכל כך הרבה אנשים.
בערבו של יום, היה מתעד לעצמו את הישגיו, לשימוש אישי. אם הצליח לפגוע 
במישהו בפעם הראשונה, היה מסמן את שמו בסימון מיוחד, ומתענג על כך במשך 
כמה ימים.
הכל התנהל על מי מנוחות, עד שאימא שלו גילתה. היא פתחה את הדלת יום אחד, 
בלי לנקוש, כהרגלה. מחלפותיה הנהדרות השתלשלו על עורפה, ופניה היפהפיים 
זעמו כשהבחינה בו טווח מחלונו.
"ארוס- תפסיק עם זה מייד!"