אחוזה לבנה

-"יש חפירות ארכיאולוגיות על ההר. בואי נלך!"

-"מה נעשה בחפירות ארכיאולוגיות? אף פעם לא עשיתי כזה דבר."

-"בואי, יהיה כיף! אני נוהג."

זוהר הרכיב שרשרות שלג על הרכב, והם יצאו לדרך עוד באותו בוקר. הדרך היתה קרה
 כמובן, כביש שחור, מתפתל בין עצים ערומים, מכתים את לובן
 השלג. הדרך התמשכה, אך אזור החפירות לא נראה. לפנות ערב, עצרו בתחנת דלק אשר
 בסמוך לה ניצב שלט: "חפירות ארכיאולוגיות- הכניסה אסורה". היא יצאה מן הרכב
 והתבוננה סביבה. זוהר יצא במהירות אחריה, טורק את דלת הרכב מאחוריו.

-"אין כאן אף אחד!"
 
-"כן, רק צוות התחזוקה כאן. האדמה קפואה מכדי לחפור. אבל המוטל הזה נחמד", אמר תוך כדי שהוא מסובב את
 גופה בזרועותיו הרזות, השריריות, לעבר מבנה קורות עץ אשר כהה משנים.

-"המוטל הזה הוא בעצמו אתר הסטורי. הוא נבנה לפני מעל מאתיים שנה." 

-"אתה רוצה שאני אבלה את הלילה אתך? אתה זוכר איך קוראים ליחסים בינינו? זה מוגדר
 "ידידים". לכן, גם אם יש לי חבר, אני יכולה להסתובב אתך, אבל זה לא אומר שאני 
שוכבת אתך, ואני לא מבלה את הלילה במוטל אתך. גם לא במוטל בנוי קורות עץ,
 עם אח רומנטית מבוערת. בעצם, לא כל שכן."

-"דנה, תירגעי. את לא צריכה לבלות את הלילה אתי. המוטל ריק, יש מספיק חדרים. 
אנחנו ניקח פשוט זוג חדרים סמוכים, ומחר בבוקר נחזור."

משום מה היא הסכימה. הוא הוביל אותה אל פקידת הקבלה, ובלי משים כמעט היא נתנה לו
 להוביל אותה אל חדרה. לאחר שהניחה את תיק הלילה שלה על המיטה, לא היה לה כוח 
להזיז אותו כדי להשתרע על המיטה בבגדיה, כמו שרצתה. או לפחות כך אמרה לעצמה. 
היא נכנסה לחדרו של זוהר והשתרעה על מיטתו המוצעת, מתפנקת כמו חתולה סיאמית.
 לא עברה דקה, וזוהר הצטרף אליה במיטה, מחבק את גבה כמו שתי כפיות, ידיו
 מונחות בנון שאלאנטיות על חזה. מגעו החם הרגיע אותה, והתחושה שמילאה אותה כאשר
נלחצה אל חזהו השרירי דמתה בעיניה לשמיכת הפוך המגינה שאמה פרשה עליה בילדותה.
 

מגע ידיו היה כה קליל, שלקח לדנה כמה רגעים להבחין במיקומן. מנומנמת למחצה,
 מחתה והדפה את ידיו הרחק ממנה. 

-"אתה לא יכול. יש לי חבר."

זהר הפך אותה, והפשיל את חולצתה מספיק כדי לחשוף פטמה אחת, רק למחצה.
 הפטמה נמעכה תחת לחצה של החזיה, אותה איש מהם לא פתח. בגוון עדין שבין חום בהיר
 לוורדרד , נשקפה אליו, קרצה לו, פיתתה אותו. הוא הושיט את אצבעותיו הדקות והקרות
 אליה. מגע ידו שבר את הקסם שבתנומה אשר הלכה ונפלה על דנה.

-"אתה לא יכול, אני אמרתי לך!"

היא הזדקפה על מיטתו, מתנערת מקורי השינה שאחזו בה.

-"תגיד לי, כל זה- זה פשוט מזימה אחת גדולה?"

-"תגידי לי את, אלמלא היה אלון היית שוכבת אתי עכשיו?"

הוא הריח את התשובה כבר מזמן, ברגע שנצמד אליה.

-"מה אני אגיד לו?"

-"שנסחפת?"

-"אבל זה לא נכון. הנה אני כאן, עוצרת וחושבת. אני לא רוצה לקלקל את זה עם אלון.
 מה אני עושה כאן אתך בכלל? חפירות בינואר. נו באמת!"

היא יצאה בטריקת דלת, ועברה בשעטה את כל הדרך עד לחדרה היא. 
רק אז, מוצפת אדרנלין, נפקחו עיניה לראות כמה מרנין לב היה החדר.
 מיטת אפיריון רחבה , ממנה נשקף היער המושלג דרך חלונות טיפאני 
צבעוניים, אשר זהרו לאור השמש השוקעת. אמבטיה לבנה, משולשת, צחורה כשלג. חלוק
רחצה מבד מגבת חדש ורך. 

המקום המושלם לרומנטיקה.